R. Yosef Bekhor Shor Tehillim 19 – ר' יוסף בכור שור תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ^א (ב) הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד⁠־אֵ֑ל⁠ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃ (ג) י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר⁠ וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה⁠־דָּֽעַת׃ (ד) אֵֽין⁠־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים⁠ בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃ (ה) בְּכׇל⁠־הָאָ֨רֶץ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם⁠ וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם⁠ לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם⁠־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃ (ו) וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃ (ז) מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל⁠־קְצוֹתָ֑ם⁠ וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר⁠ מֵחַמָּתֽוֹ^ב׃ (ח) תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃ (ט) פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי⁠־לֵ֑ב⁠ מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ (י) יִרְאַ֤ת יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד⁠ מִֽשְׁפְּטֵי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת⁠ צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃ (יא) הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב⁠ וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃ (יב) גַּֽם⁠־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם⁠ בְּ֝שׇׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ (יג) שְׁגִיא֥וֹת מִֽי⁠־יָבִ֑ין⁠ מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃ (יד) גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל⁠־יִמְשְׁלוּ⁠־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם⁠ וְ֝נִקֵּ֗יתִי⁠ מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ (טו) יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן׀ ^גאִמְרֵי⁠־פִ֡י⁠ וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר4› פרשה פתוחה

^ב מֵחַמָּתֽוֹ =ש1
• ל!=מֵֽחַמָּתוֹ (מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

^ג יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן׀ =ש1 לגבי הטעמים, אך אין בו מקף; וכך קרא ברויאר את התיבה בכתי"ל ולפי כללי משרת של לגרמיה בתחום שלטון פזר (טעמי המקרא עמ' 265; והשוו לעיל יז, יד), וכך גם במג"ה ובמכון ממרא לגבי הטעמים.
• ל=<יִֽהְי֥וּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀> (געיה ומרכא בתיבה המוקפת) וכן דעתו של המקליד ע"פ BHS; אמנם לפי דותן ל=<יִֽהְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀> (שתי געיות בתיבה המוקפת) ואילו לפי ברויאר כאמור לעיל ל=<יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀>.
• קורן=יִהְי֥וּ (מרכא מלרע) בדומה למ"ש=יִֽהְי֥וּ; בסימנים כתבו ע"פ ברויאר במהדורה הראשונה, ושינו ל-יִ֣הְיֽוּ (?!) במהדורת התנ"ך השלם.

E/ע

הערותNotes

(ב) ^אהשמים מספרים כבוד אל – ר״ל השמים מספרים ומודיעים לעולם כבוד האל וגדולתו וכשאדם מתכוין במעשה השמים מגיד אלהותו של הקב״ה. ומעשה ידיו מגיד הרקיע – קודם שיהיה המעשה הרקיע מגיד מה יהיה לחכמים יודעי העיתים¹ ודרך הילוך הגלגלים ולאיזה זמן כל אחד עולה או יורד ויודעין תולדה של כל אחד ואחד ועל מה הוא ממונה, ויודעין עיתת זמנו של כוכב פלוני לעשות שהוא חם ומחמם העולם או פלוני שהוא קר ויקרר העולם או עתה זמן צדק לעלות שהוא ממונה על השלום ויהיה שלום בעולם או זמן מאדים שהוא ממונה על החרב ועל המריבה ויהיה תגר בעולם. וכן כל אחד לפי תולדתו וממשלתו, ועל תולדת האדם ומקראיו ומה שעתיד לבא עליו. (ג) יום ליום יביע אומר – שמיום אחר יום כל אדם להתבונן מה יהיה ליום של אחריו ומה ביום שלפניו, שמי שיודע חכמת העיתים ורואה מעמד הכוכבים היום יכול להבין היאך יהיה מעמדם אתמול ואיך יהיה למחר. וכן עד תחילת העולם ועד סופו יכול להתבונן ולידע מקום מעמדם לפי שידוע כמה מהלכו של כל אחד ואחד בשנה אחד ובחדש אחד וביום אחד ובשעה אחד. ולכן כל יום מורה על חבירו וכל לילה מורה על חבירו. יביע אומר – יבציע, ולכך הבי״ת דגושה. ולפי שהדבור יוצא מתוך גוף האדם כמים הנובעים דרך המעין, אמר על דבור: יבצע. (ד-ה) אין אומר ואין דברים – עתה מפרש מה שאני אומר לך שהם מספרים ומודיעים ומגידים ומחוים אינם בדיבור ממש ולא בדברים. בלי נשמע קולם – שאין הסיפור הזה על ידי השמעת קול אומר כמו מאמר כמו אוכל מכסף. אלא בכל הארץ יצא קום – שהם השמים בנוים ומתוחים על כל הארץ, וכל העולם רואים אותם ויכולים להתבונן בהם ולהסתכל ולראות מעשה אלהינו כמו אדם שנכנס לבית שהוא בנוי בחכמה ובדעת ולא יחסר כל בו ואין בו שום דופי, אעפ״י שאינו רואה האומן שעשאו ואין הבית מדבר עמו, מראה לו הבית חכמת הבונה ומבין שנבנה על ידי בנאי חכם ונבון. וכך הרואה השמים ותיקונו יודע שנבראו על ידי בורא גדול וחכם ונבון שאין כחכמתו ואין דומה לו. אהל בהם – לשון אורה כיהלו אורם^ב (ישעיהו י״ג:י׳). והפירוש: לעם שם הקב״ה אהל בשמים שהוא מאיר בהם וקבוע בהם ומאיר לכל באי העולם. לשמש שם אהל בהם – אהל ממש שהם מאהילים על השמש. (ו) והוא – השמש, כשיוצא בכל הארץ מתחת הארץ יוצא בהוד והדר ואור גדול ויופי כחתן יוצא מחופתו – לאור העולם כעדי כבודו ויופייו בו, כי חופה לשון כיסוי. וכן דרך חתן בחדר במקום^ג מכוסה, וכשיוצא בעידיו, וכן השמש בא ממקום טמון מתחת הארץ ויוצא בסדר גדול. ישיש כגבור לרוץ אורח – כמו גיבור שמתגבר והולך. (ז) מקצה השמים מוצאו – שהגלגל מוציאו מקצה המזרח ומוליכו לקצה המערב ביום אחד. ותקופה שלו שהוא בא מדרך המערב ובא לו כנגד הגלגל למזרח על קצותם – של שמים. וראת התקופה בשנה אחת שעובר הי״ב מזלות בשנה אחד, והוא בשס״ה ימים ורביע יום לחשבון שמואל, ועומדת לתק״ס בכל מזל ליום עשר שעות תק״ס חלקים. וגם יכול אתה להתבונן מהחמה שחוזרת בכל יום למזרח שהגלגלים יש להם סוף וקצה בעיגולם, שאם לא כן היתה החמה הולכת לצד המערב ולא תשוב אל המזרח לעולם, לפי שלא תמצא קצה הגלגל וגבולו שיחזיר, אלא כיון שאנו רואים שהיא חוזרת ידוע לו קצה וגבול וגלגל וכ״ש לארץ שהיא כמו גרגיר אחד בתוך הגלגלים ויש לאדם להתבונן, וכיון שיש להם קצה וגבול בידוע שיש תחילה וסוף כמו כן, וכל דבר שיש לו תחלה ודאי נברא דמאין בא אלא א״כ יש בורא שבראם. ולא תאמר שהם בראו את עצמם דהא אי איפשר, דמתי בראו את עצמן, אי קודם שנבראו והלא לא היו, אי לאחר שהיו והלא כבר נבראו. אלא על כרחך יש בורא שהוא תחלה לכל התחילות שברא הכל במאמרו ובמצותו מאפס ואין. וקודם שבראם היה הכל אפס ואין חוץ ממנו. ואם כן, אין אתה יכול לדמותו לגוף ממשות שאינו^ד דבר שיש לו ממשות. ואם כן יכול אתה להבין שיש בורא שהוא תחלה לכל ההתחלות באין קץ ובאין שיעור ראשון לראשונים ואחרון לאחרונים, שברא הכל ונושא וסומך והוא אינו נישא ואינו נסמך, ואין לו סוף, דכל שאין לו תחלה אין לו סוף. ומתוך שאתה רואה כל העולם על סדר אחד, הבריאות צריכות זו לזו, שהאדם עובד את האדמה והאדמה מפרנסת את האדם, והמים והדגים והחיות והבהמות והעופות והארץ כולם צריכין זה לזה, והעולם כולו במתכונת אחד ואינו משנה חוקו כלל אשר נחקק בו ואין כל חדש ואין הים עוברת גבולה ואין הארץ משתנית ואין הגלגלים ותנועתם משתנים, יכול אתה להבין שהמנהיג והבורא את הכל אחד הוא ואין עמו דעת אחרת חלוק שישנה שום דבר. הרי לך שהבורא אחד ואין עמו אחר ואין זולתו. משל לרואה ספר אחת ורואה כל הכתיבה על מתכונת אחד ומבין שסופר אחד כתבו. והרי אתה יכול להתבונן מברית העולם שיש בורא שהוא ראשון ואחרון הוא יחיד ומיוחד ומתוך מעשיו אתה מבין שברא עולמו בחכמה ובתבונה ומעשיו מעידים על תבונתו וחכמתו וגדולתו ונוראותיו, ושהוא יחיד וראשון לכל, דכתיב ואתם עדי נאם י״י ואני אל (ישעיהו מ״ג:י״ב), הרי השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט:ב׳). (ח) ועדיין זה חצי דבר וחצי עדות, שהרי אין יכול להבין מתוך זה העדות שהשמים מספרים חוקיו ומשפטיו ומצותיו וכיצד הוא מרחם על בריותיו. אבל תורת י״י תמימה – שהיא מעידה על הכל בתמימות ולא שיירה דבר. ועדות י״י – שהיא התורה, נאמנה – ולא כבשה כלום מן העדות, שכל מה שהשמים מספרים היא מעידה, שהיא מעידה שהקב״ה ברא את הכל, דכתיב בראשית ברא אלהים וגו׳ (בראשית א׳:א׳), ושהוא אחד דכתיב אני ראשון ואני אחרון (ישעיהו מ״ד:ו׳) אני הוא (ישעיהו מ״ח:י״ב). והוא מחכמת הפתאים שאינם יודעים להתבונן מעצמן^ה והיא מודעת להם כל חכמה ומפרשת אותם ומדריכם ומזהרת אותם שלא לגנוב ושלא לגזול ושלא לנאוף ושלא ישקצו נפשותם בדברים משוקצים ומתועבים, ומפרשת אותם משקצים ורמשים ובהמות וחיות טמאות ומעופות ודגים טמאים שמשקצים ומתעבים ומזיקין את הגוף.⁠² ומשיבת נפש – שהיא למשיב נפש לכל רואיה שרואים שהקב״ה חפץ בבריותיו ואוהב אותם שמפרישן מדרכי מות לילך בדרכי החיים ומזהירם מכל דבר נתעב. (ט) פקודי י״י ישרים – שמזהירין מלעשות אונאה ותרמית ועול. משמחי לב – שמזהירים מרצוח ומנקימה^ו ומכל דבר המביא את האדם לידי כאב לב וסכנה. מצות י״י ברא^ז מאירת עינים – שהוא מראה לבני אדם הדרך הישר שילכו בה ושומרת אותו מכל מכשול, שמי ששומר את המצות עיניו בראשו, ושאינו שומר^ח את המצות בחשך ילך. (י-יא) יראת י״י טהורה עומדת לעד – עומדת לאדם בכל מדותיו לעד, אבל יראת הקב״ה לעד בעולם הזה ובעולם הבא, והירא הקב״ה מתנהג בטהרה ובנקיות מכל דבר מתועב. משפטי י״י אמת צדקו יחדיו – כולם יחד אמת וצדק. ודברי תורה נחמדים מזהב ומפז רב – שהזהב והפז פעמים שהם שמורים לבעליהם לרעתם ואין מצילין אותם לא ממיתה ולא מחולאים, אבל דברי תורה שומרים אותו מכל דבר רע ועושין אותו אהוב ונחמד ועומדים לו בכל צרה, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז), לכך לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז (איוב כ״ח:י״ז). והם, דברי תורה, מתוקים מדבש ומנופת צופים – וכל זה אין לידע ממה שהשמים מספרים. ואם תאמר מאחר שהתורה מעידה הכל למה צריך להתבונן במעשה השמים, אמשול לך משל למה הדבר דומה: אדם שסומך על מה שכתוב בתורה ואינו מתבונן ממראית עיניו ומתבונת לבו אעפ״י שגלוי וידוע לו שדברי תורה אמת ואמונה ואין להרהר אחר דבריה, מכל מקום הוא דומה לאדם עור שמנהיג אותו אדם פקח על דרך, אעפ״י שהוא יודע כפיקח שאינו מנהיגו כי אם בדרך הישר, היה טוב לו שיהיו לו עינים ויסמוך על עצמו ולא על אחרים. ולכך כל מה שיכול אדם להתבונן ממראית עיניו וממחשבת לבו טוב לו יותר, שאין שמיעה גדולה כראייה, ועל זה אמרו רבותינו (בבלי שבת ע״ה.): כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר: את פועל י״י לא יביט ומעשה ידיו לא ראו (ישעיהו ה׳:י״ב). ודוד אמר לשלמה: בני דע את {אלהי אביך}⁠^ט ועובדיהו (דברי הימים א כ״ח:ט׳), וכתיב: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיהו ט׳:כ״ג), וכתיב: בכל דרכיך^י דעהו (משלי ג׳:ו׳), וכתיב כי חסד חפצתי וגו׳ (הושע ו׳:ו׳). ואין ידיעה אלא הבאה ממחשבת הלב ומראיית העינים.⁠^יארשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק באסתר א׳:י״ג.

² בדומה בר״י בכור שור ויקרא י״א:ב׳.

^א הפירוש על פרק זה מופיע בכ״י אוקספורד Mich 304 עם הכותרת: ״עתה אכתוב פירוש מהמזמור של השמים מספרי׳ כבוד אל וגו׳ שמצאתי בפירוש רבינו יוסף בכור שור זצ״ק אך קצרתי בדבריו בענין הגלגל ומהלך השמש כי הוא האריך בהם מאד ולא {ה}⁠עתקתי רק המובן לעולם, וז״ל:״

^ב כן בפסוק. בכ״י: כיהל אורו.

^ג בכ״י נכפלה מלת: במקום.

^ד בכ״י: שאין.

^ה בכ״י: מעצמו.

^ו בכ״י: ומקימה.

^ז כן בכ״י, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ברה.

^ח בכ״י: שומרת.

^ט כן בפסוק. בכ״י: י״י.

^י כן בפסוק. בכ״י: דרכיהו.

^יא כאן סיום הציטוט מפירוש ר״י בכור שור ובכ״י מופיע: עכ״ל.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון